משברים

 
 
תחושת משבר מתרחשת כאשר מתקיים חוסר איזון בין הבעיות ובין המשאבים העומדים לרשותנו. ישנם משברים התפתחותיים, שלרוב קורים בנקודות התפר במעברים בין שלבי ההתפתחות הנורמטיביים וישנם משברים אקראיים שאינם חלק ממעגל החיים הנורמטיבי (חלקם טראומתיים) העלולים לגרום לתחושת איום, שיתוק ולעיתים אף לקטיעה של הקיום הפיזי ונפשי שלנו.

משברים התפתחותיים
החל מלידתנו ועד מותנו אנו עוברים בתחנות התפתחותיות. (יציאה מבית ההורים, סיום לימודים אקדמאיים, מעבר למגורים עם בן/בת הזוג, נישואים, לידת ילד ראשון, מעבר הילדים מהגן לביה"ס, גיוס לצבא ועוד...)
בכל שלב התפתחותי שכזה, ישנן משימות התפתחותיות הדורשות שינויים. לרוב, בשינוי טמון פוטנציאל וסיכוי לצמיחה וגדילה יחד עם סיכון לתקיעויות וקשיים. בנקודות התפר בין התחנות הללו, עלינו לסגל לעצמנו דפוסי פעולה ומחשבה אחרים ועד שמתבצעת ההתאמה אנו עלולים לחוש מאוימים, משותקים או חסרי אונים.
לעיתים הפרט, הזוג או המשפחה מתקשים לעשות את ההתאמות הדרושות "ונתקעים" בדפוסים הישנים. בטיפול אנחנו מזהים את התקיעות ומאפשרים מעבר מותאם יותר ופורה לשלב הבא.

משברים אקראיים
לצערנו, אסונות קורים בעולמנו. ולפעמים גם לנו או לקרובינו: מחלה, גירושים, פיטורין, פגיעה מינית, אונס, תאונת דרכים או מוות של אדם יקר, כל אלו מהווים אצל רוב האנשים נקודת שבר.
חלק מהאנשים אף יחוו טראומה (כאשר האירוע מציף את האדם מעבר ליכולתו להתמודד). חלק מהאנשים יגיבו בשיתוק- ייתכן ואף יפסיקו לתפקד בשגרת היום- יום. אצל חלק זה יכול לעורר רגשות של  עצב, פחד, דיכאון, זעם או אדישות רגשית. התגובות הללו הן טבעיות ומתאימות לתקופה מסוימת אך אם זה נמשך מעל לחודש, ופוגע בתפקודו של האדם ובקשריו עם הסביבה, כדאי ורצוי לפנות לסיוע מקצועי.
אם ניתן, מומלץ לקבל סיוע גם בתקופה הקרובה למקרה, על מנת לעבד את שקרה ובכך למנוע או להפחית את התגובות הפוסט-טראומתיות או להקל על הקושי.
שום דבר לא יהפוך את שקרה על כנו ולא "יתוקן", אך ניתן ללמוד לחיות עם האובדן או הפגיעה ולהפיק את המיטב ממה שיש.

 

נורית שילה בן-הרוש © 2010 • עיצוב Cre8בניית האתר YCS-Yahalom Creative Solutions